ת"א
בית משפט השלום אשדוד
|
1559-09
13/07/2013
|
בפני השופט:
גיל דניאל
|
| - נגד - |
התובע:
גבריאל מור יוסף
עו"ד צבי כהן
|
הנתבע:
עיריית אשדוד
עו"ד ינון פריד
|
| פסק-דין |
התובע הפעיל ביתן "פיס" (להלן - הביתן) המצוי ברחוב רוגוזין באשדוד, במקרקעין השייכים לנתבעת.
לטענת התובע בכתב התביעה, הנתבעת הרסה את הביתן ללא הסכמתו ובכך גרמה לו לנזקים כספיים וכן שללה ממנו את האפשרות להמשיך ולהפעיל את הביתן.
לטענת התובע, את הזכות להפעלת הביתן הוא קיבל בהיותו נכה, במסגרת פרויקט שיקום.
התובע טוען, כי הוא זכאי לקבלת פיצויים מהנתבעת בגין ההשקעה הכספית אשר השקיע בשיפוץ הביתן ובציוד בו, וכן בגין אובדן המוניטין שרכש במשך 16 שנה בהן הפעיל את הביתן.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי המקרקעין וכן הביתן עצמו הינם רכוש הנתבעת. לאחר שהוגשה נגד התובע תביעה לפינוי וכן לתשלום דמי שכירות, החזיר התובע את מפתחות הביתן. הובהר לתובע, כי יש בכוונת הנתבעת לבצע שינוי במקום ולפנות ממנו את הביתן והתובע ענה כי מבחינתו הם יכולים להרוס את הביתן. גם בשיחות טלפוניות שנערכו עם התובע, הובהר לתובע כי יש כוונה להרוס את הביתן והוא לא התנגד לכך.
הנתבעת מכחישה כי לתובע זכות ב"מוניטין" לגבי הביתן וכן את טענותיו לזכות לפיצוי כספי בעת סיום תקופת הפעלת הביתן על ידיו.
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית, במסגרתו התייחס לנסיבות בהן קיבל לידיו את זכות הפעלת הביתן.
לגרסת התובע בתצהירו, הוא רכש את הזכויות בביתן ממר יהודה בהם. לגרסת התובע, מנהלת הנכסים בנתבעת, גב' דבורה זיו, הציעה לו להתחלק בביתן עם עוד שותף והבהירה כי הביתן יהיה שלהם כל זמן שיחיו וירצו. לטענת התובע, הוא בנה את הביתן יחד עם שותפו וחתם על חוזה שכירות מול הנתבעת. עוד טוען התובע, כי על אף שחוזי השכירות שנחתמו מעת לעת היו קצובים בזמן, הובטח לו כי יוכל לשהות במקום לצמיתות וכן הובטחו תשלומים בגין מוניטין.
ביום 2.10.04 נחתם הסכם בין התובע לבין גב' שרמן במסגרתו מכר התובע חלק מחלקו בזכות ובמוניטין. בנוסף לכך, ביום 15.12.04 נחתם הסכם בין העירייה לבין התובע וגב' שרמן להשכרת הנכס עד ליום 3.7.06.
לטענת התובע, כאשר גב' שרמן עזבה בשנת 2005, היא קיבלה ממנו חזרה חלק מהתשלום והעבירה לתובע את מלוא הזכויות שהיו לו בנכס טרם הצטרפותה.
לאחר עזיבתה נדרש התובע לשלם חלקה בשכירות בהתאם להסכם עם העירייה ולאחר שפנה לנתבעת, מחקה הנתבעת חלק מהחוב המתייחס לגב' שרמן והתובע שילם את חלקו.
הסכם השכירות האחרון שנחתם בין הצדדים לגבי הנכס הסתיים ביום 31.7.06. הצדדים היו חלוקים לגבי גובה דמי השכירות והוסכם על מינוי שמאי שיעריך את גובה דמי השכירות ובהמשך לכך ייחתם חוזה שכירות חדש. אלא שבשנת 2008 הופתע התובע לגלות כי הנתבעת הגישה נגדו תביעה לפינוי וכן בגין חוב כספי. לטענת התובע הוא פנה לנתבעת ונאמר לו שאכן לא היה צורך בתביעה והיא תבוטל.
לאחר הגשת התביעה, ביום 9.3.08 החזיר התובע את מפתחות הנכס לידי הנתבעת.
לגרסת התובע הוא נתבקש למסור את מפתחות הביתן למקרה שיימצא גורם אחר המעוניין להפעיל את הביתן.
בחודש יוני 2008, הנתבעת הרסה את הביתן.
התובע טוען כי התנהלותה של הנתבעת אינה תקינה בכל הנוגע לנסיבות הריסת הנכס. לטענתו, לאחר הגשת התביעה מסר את מפתחות הנכס לידי העירייה לצורך מציאת שותף, דבר אשר היה מקובל בעבר ולנוכח מצבו הבריאותי התגבר הצורך בכך, ולא התכוון לפנות את הנכס. לטענתו, מעולם לא עזב את הנכס ולא התכוון לעזוב את הנכס אלא רק הוגבל בשעות העבודה באופן חלקי.
לטענת התובע, הריסת הביתן על ידי הנתבעת נעשתה באופן חד צדדי. הוא עצמו לא ביקש להחזיר את הביתן ולא הסכים להריסה.
התובע טוען כי כתוצאה מהתנהלות הנתבעת נגרם לו נזק כבד הכולל הפסד המוניטין שצבר במקום, הפסד העברת זכות השימוש במבנה לאדם אחר כפי שהיה מקובל וכן בגין הציוד שהושמד.
מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של אשתו ושל בנו, אשר מסרו בתצהירם גרסה כללית דומה לגרסתו של התובע.